בקע

בקע, או הרניה, הוא קרע במעטפת הרקמות סביב איבר פנימי, דרכו יכולות לחדור רקמות איברים פנימיים ולהוביל לסיבוכים מקומיים. מרבית מקרי הבקע מופיעים באזור הבטן והמפשעה, ותיקונם מבוצע באמצעות ניתוח כירורגי בשיטה הלפרוסקופית או באמצעות ניתוח פתוח.
בקע, או הרניה, הוא קרע במעטפת הרקמות סביב איבר פנימי, בדרך כלל באזור הבטן או המפשעה. היווצרות הקרע במעטפת, עלולה להוביל לחדירה של רקמות שומן או אפילו חדירה של האיבר הפנימי עצמו, דרך הקרע, באופן שיוצר בליטה על פני העור. בלשון העם, נהוג לקרוא למצב זה "קילה", והעדות המרכזית לו היא היווצרות בליטה כדורית על פני העור ותחושת אי נוחות או כאב בזמן מאמץ או עומס חריג המופעל על מעטפת הרקמות, למשל בזמן שיעול, הרמת משאות כבדים, עמידה ממושכת וכן הלאה.

הבקע אינו עובר בעצמו, ועל מנת להתמודד עם הבעיה יש לבצע ניתוח כירורגי לסגירת הבקע. יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים בהם הבקע נותר בממדים קטנים למדי, וברמה שאינה משפיעה כלל על איכות חייו של המטופל. במקרים אלה, נהוג שלא לבצע כל טיפול, אלא אם הבקע מתרחב ומתחיל להפוך למטרד או למקור כאב חריף.

סוגי בקעים

ככלל, קיימים סוגים רבים של בקעים, ובהם בקע בצלקת, בקע גבי, בקע פנימי, בקע פרינאלי, בקע סרעפתי מולד ועוד, אך רובם המכריע של המקרים ניתנים לסיווג בין שלושה סוגים מרכזיים של בקעים:

בקע טבורי
כשמו כן הוא, מופיע הבקע הטבורי באזור טבור הבטן, ונחשב לבקע השכיח ביותר מבין בקעי דופן הבטן. בקע זה נובע מחולשה מולדת של דופן הבטן, ממאמץ חריג וממושך או מחולשה המתפתחת מתהליכי הזדקנות טבעיים. בקע זה שכיח במיוחד בקרב נשים שעברו מספר הריונות, אנשים בעלי עודף משקל חריג ואנשים הסובלים מעצירות כרונית או שיעול מתמשך. הסיכון המרכזי בבקע הטבורי הוא חדירה של איברים פנימיים באזור הבטן דרך הבקע, מה שמחייב התערבות חירום מיידית על מנת למנוע נזק לאיבר הפנימי.

בקע מפשעתי

הבקע המפשעתי הוא הבקע השכיח ביותר ושכיחותו מוערכת ב 2%-3% מכלל האוכלוסייה. הבקע, ששכיחותו גבוהה יותר בקרב גברים, נוצר בעקבות חולשה בתעלה המפשעתית העוטפת את חבל הזרע שמוביל את הזרע מהאשכים אל צינור השופכה. הבקע יכול להופיע גם בתעלה הפמורלית ולכן אינו ייחודי אך ורק לגברים. שתי תעלות אלה יוצרות נקודות חולשה בתוך המרחב הרקמתי באזור המפשעה, ולכן ממקדות סביבן את כל מקרי הבקע המפשעתי.

בקע ברום הבטן

בשמו המקצועי, בקע אפיגסטרי, בקע ברום הבטן הוא בדרך כלל בקע קטן יחסית המופיע בעיקר בקרב גברים בגילאי 20-50. בקע זה, בדיוק בגלל שהוא קטן בדרך כלל, יוצר סיכון משמעותי לכליאה של איברים פנימיים כמו המעי, החודרים דרכו ונכלאים בו ללא יכולת לחזור למקומם. בהתאם לכך, הפרוצדורה המקובלת מנחה לבצע ניתוח לתיקון הבקע מייד לאחר אבחונו, ומקרה זה בדיוק אמור ללמדנו כי גם, ואולי בעיקר, בקעים קטנים הם הבקעים הדורשים יותר את תשומת ליבנו.

ניתוח תיקון בקע – הטכניקה הלפרוסקופית וטכניקת הניתוח הפתוח

תיקון בקע יכול להתבצע בשתי טכניקות כירורגיות מרכזיות, שמייד נפרט עליהן, אך בשני המקרים הפרוצדורה המבוצעת היא פרוצדורה דומה. תיקון הבקע מבוסס על הגעה אל אזור הבקע, החזרת הרקמות שחדרו דרכו אל מקומן והצבת רשת כירורגית מחומר בלתי מתכלה, ושאינו גורם לתגובת נגד של הגוף, על גבי פתח הבקע שנוצר. תפקידה של הרשת הוא לספק תמיכה לאיברים הפנימיים ולהחליף למעשה את תפקידה של הרקמה המוחלשת שנקרעה. קיבוע הרשת מבוצע באמצעות מהדקים כירורגיים, אך עם הזמן, מתפתחת סביב הרשת רקמה שמקבעת את הרשת למקומה כחלק אינטגרלי מהרקמות הפנימיות.

טכניקת הניתוח הלפרוסקופי

טכניקת ברירת המחדל לביצוע ניתוח תיקון בקע היא טכניקת הניתוח הלפרוסקופי. בניתוח זה, מבוצעים 2-3 חתכים קטנים בבטן, דרכם מחדיר הרופא לפרוסקופ, שבקצהו מותקנת מצלמה עם אמצעי תאורה זעיר. באמצעות הלפרוסקופ, מפלס הרופא את דרכו דרך חלל הבטן עד לאזור הבקע, וזאת לאחר ניפוח הבטן באמצעות גז פחמן דו חמצני. באמצעות כלים כירורגיים זעירים בראש הלפרוסקופ, יוכל הרופא לבצע הפרדה של הרקמות כנדרש, הצבה של הרשת הכירורגית במקומה וקיבועה באמצעות מהדקים כירורגיים.

טכניקת הניתוח הפתוח

במקרים מסויימים, ועל פי שיקול דעתו המקצועית של הרופא, יבוצע הניתוח בטכניקה הפתוחה, במסגרתה מבוצע חתך באורך 6-10 ס"מ באזור הבקע עצמו והמשך תהליך התיקון בצורה דומה, רק שבמקרה זה ישנה גישה ישירה לאזור הבקע, ללא צורך לעבור בכל חלל הבטן. יחד עם זאת, הגישה הלפרוסקופית היא גישת ברירת המחדל ונחשבת לקלה ביותר, הן לרופא והן למטופל ולתהליך ההחלמה. בשתי הטכניקות, מבוצע הניתוח תחת הרדמה כללית, אם כי את הניתוח הפתוח ניתן לבצע גם בהרדמה אזורית, מה שמהווה שיקול נוסף בבחירת טכניקת הניתוח.